חזרה

לפניך תיאור קצר של התאונות הגרעיניות הגדולות בהיסטוריה:

תאונת אי שלושת המילין

תאונה גרעינית שהתרחשה ב-28 במרץ 1979 וגרמה להתכת הליבה של כור גרעיני באי שלושת המילין, פנסילבניה, ארצות הברית.

 תחנת הכוח באי שלושת המילין הכילה שני כורים. בעת התאונה היה הכור הראשון מושבת עקב תדלוק. בשעה 4:00 בדיוק, מסיבה שגם היום אינה ידועה, כשלה מערכת הקירור המשנית של הכור השני. עקב עומס החום שהתפתח כתוצאה מהכשל במערכת הקירור, הטורבינה, הגנרטור, ולבסוף הכור עצמו הפסיקו לעבוד. כתוצאה מכך, הלחץ במערכת הראשית החל לעלות מיד.

בכור היה קיים שסתום שאמור היה להיפתח בעת עליית הלחץ ולהיסגר לאחר ירידתו. עם עליית הלחץ במערכת, השסתום אכן נפתח, אך לא נסגר כשהלחץ ירד. במהרה הלחץ במערכת החל לרדת, ובעקבותיו החלו לצאת האדים שבמערכת הראשית. יציאת האדים דרך השסתום הפתוח גרמה לחיישן לדווח לחדר הבקרה כי המערכת מלאה במים (אף על פי שהיא הלכה והתרוקנה מהם). כתוצאה מכך, כיבה המפעיל בחדר הבקרה את מערכת קירור החירום והפסיק את הזרמת המים למערכת. בהיעדר מים מקררים הטמפרטורה בליבת הכור עלתה עוד יותר, וכ-130 דקות לאחר הכשל הראשוני, כיפת הכור התפוצצה ויסודות רדיואקטיביים השתחררו למערכת.

בינתיים המפעילים בחדר הבקרה החליפו משמרות. המפעילים החדשים שמו לב לחום החריג, וסגרו את השסתום, לאחר שיותר מ-120 אלף ליטר מים דלפו מהמערכת. כ-165 דקות לאחר תחילת האירוע הגיעו המים המזוהמים לגלאים, ואזעקה נשמעה. בזמן זה רמת הרדיואקטיביות הייתה גבוהה פי 300 מהמצופה. שבע שעות לאחר מכן, הוחל בהזרמת מים למערכת, אך רק כעבור 9 שעות נוספות, החום בכור החל לרדת. חלקים גדולים בכור הותכו. בשבועות הבאים שוחררו כמויות גדולות של גזים רדיואקטיביים לאטמוספירה, אך רק כמות קטנה מהם הייתה יוד 131, המסוכן לבריאות.

בעקבות התאונה הופקה שורת לקחים, בראש ובראשונה כאלה הקשורים לטעויות אנוש בעת לחץ. מערכת החירום בכור עבדה, אך עקב טעות של המפעיל בחדר הבקרה היא כובתה, דבר שאפשר לתאונה לקרות. בנוסף הופקו לקחים הנוגעים לתפעול הכור ולשינויים טכנולוגיים שייושמו בכורים בתחנות כוח גרעיניות העתידות לקום. יחד עם זאת, מאז התאונה לא הוקמו תחנות כוח גרעיניות נוספות בארצות הברית, למעט אלו שבנייתן החלה טרם התאונה.

 

אסון צ'רנוביל

אסון צֶ'רנוֹבִּיל הוא התאונה הגרעינית החמורה ביותר מאז החל העולם להשתמש באנרגיה גרעינית, ויש שטוענים שזהו האסון האקולוגי החמור ביותר של המאה ה-20.

האסון אירע בכור הגרעיני שבצפון מערב אוקראינה, כ-16 ק"מ מהגבול עם בלארוס, בזמן ששתי המדינות השתייכו לברית המועצות. הכור נבנה בסמוך לעירפריפיאט, כ-18 ק"מ מהעיר צ'רנוביל וכ-110 ק"מ מקייב. האסון אירע ב-26 באפריל 1986 בשעה 01:23 לפנות בוקר, כאשר הטמפרטורה של ליבת הכור עלתה וגרמה להתכתה ולפריצת מעטפת ההגנה שלה, תוך שהיא מפיצה חומרים רדיואקטיבים לסביבה.

האסון העלה לסדר היום את המחיר הסביבתי של השימוש באנרגיה גרעינית ואת הפיקוח על כורים כאלו. עד היום נשארו אזורים רבים נגועים ברדיואקטיביות ומתגלים מקרים רבים של חולי סרטן. התמותה הישירה מהאסון הייתה נמוכה יחסית לגודלו, 15 הרוגים.

אוכלוסיית האזור נפגעה מנזקי הקרינה שגרם האסון. על-פי הערכות של הארגונים הבינלאומיים, עד כה גרם האסון למותם של כ-50 בני אדם, ישנם הערכות שבסופו של דבר התמותה כתוצאה מסרטן שמקורו בנזקי קרינה תסתכם בכ-4,000 נפש‏[1]. האסון דורג בדרגה 7, הדרגה החמורה ביותר של הסולם הבינלאומי לאירוע אטומי ורדיולוגי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

בלילה שבין 25 ל-26 באפריל 1986 התבצע בכור מספר 4 ניסוי שמטרתו הייתה לבדוק את פעילות הכור במצב שבו מנותקת אספקת חשמל לכור, והוא פועל באמצעות סוללות הגיבוי. כתוצאה מאי עמידה בנהלים, תכנון שגוי והבנה לא נכונה של המצב על ידי המפעילים, עלתה הטמפרטורה בכור באופן ניכר, והכור ייצר כמות אנרגיה הגדולה פי עשרה מכמות האנרגיה המיוצרת במצב רגיל. כתוצאה מכך הותכו מוטות הדלק הגרעיני ולחץ הקיטור שעלה הוביל לפיצוץ. הפיצוץ ריסק את כיפת הכור ואת גג המבנה, וכתוצאה מכך נחשפה לאוויר ליבת הכור שהכילה חומרים רדיואקטיבים והתלקחה שריפה שפיזרה את החומרים הרדיואקטיבים. בגלל חיסכון בעלויות הבניה, לא נבנתה שכבת ביטחון בין כיפת הכור לגג המבנה כפי שנהוג בכורים מערביים, דבר שהיה עשוי למנוע את השריפה.

 

הכור בצ'רנוביל נבנה תוך זלזול גמור בבטיחות. סטנדרטים של בניית כורים במערב מתבססת על עקרון של ירידה בפעילות הכור עם העלייה בטמפרטורה. עקרון זה נועד על מנת להתמודד עם התכת הליבה במקרה של עליה פתאומית בטמפרטורה (רוב הכורים במערב, כולל הכור באי שלושת המילין, בו קרתה תאונה עקב טעות אנוש, נבנו בהתאם לעקרון זה). הכור בצ'רנוביל נטה להעלות את פעילות הכור עם העלייה בטמפרטורה ומבחינה זו תוכנן באופן לקוי. בנוסף נבנה המאטם, החלק בכור האחראי על מניעה של שחרור חומרים רדיואקטיביים לסביבה במקרה של תאונה, בצורה לקויה, מה שמסביר את הנזק הסביבתי האדיר ברדיוס של מאות ק"מ. יש לציין כי תאונת צ'רנוביל לא דמתה כלל וכלל לפיצוץ פצצה אטומית, ויותר דמתה להתפוצצות של סיר לחץ, אך עקב תכולת הכור והצורה בה נבנה, נגרמה תאונה בקנה מידה גדול.

 

 

האסון הגרעיני בפוקושימה

האסון הגרעיני בפוקושימה הוא שמה של סדרת אירועים תאונתיים אשר בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה 1 ביפן.

כתוצאה מנזקי רעידת האדמה בסנדאי, ב-11 במרץ 2011, והצונאמי שבה בעקבותיה. האסון הגרעיני בפוקושימה הוגדר כתאונה רבתי בסולם הבינלאומי לאירוע אטומי ורדיולוגי והוא אירוע התאונה החמור ביותר בעולם מאז אסון צ'רנוביל שהתרחש ב-1986.

תחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה מורכבת משישה כורים גרעינים המפיקים חשמל בעזרת טורבינת קיטור, אשר תוכננו על ידי חברת ג'נרל אלקטריק ותוחזקו על ידי חברת החשמל של טוקיו. בעת רעידת האדמה, כור מספר 4 היה ללא דלק גרעיני, בעוד כורים 5 ו-6 לא פעלו כיוון שהתבצעו בהם עבודות תחזוקה. פעולת הכורים הנותרים הופסקה אוטומטית עם התרחש רעידת האדמה, וגנרטורים לשעת חירום נכנסו לפעולה כדי להפעיל את מערכות הקירור והבקרה. הצונאמי קטע את החיבור שבין הכורים לרשת החשמל והציף את חדרי הגנרטורים לשעת חירום. עם הפסקת פעולת הגנרטורים הופסקה פעולת המשאבות החשמליות המזרימות מי קירור לכור, והכורים החלו להתחמם. נזקי רעידת האדמה וההצפות באזור הכורים, מנעו הגעת צוותי עזרה חיצוניים.

כמה מעובדי תחנת הכוח נהרגו ונפצעו קשה במהלך האירוע. לא נגרמו מקרי מוות מיידי כתוצאה מחשיפה לקרינה רדיואקטיבית, אולם לפחות שישה עובדים נחשפו לקרינה שהיא מעבר לכמות החשיפה המותרת למהלך חיים שלם, ויותר מ-300 עובדים ספגו כמויות קרינה משמעותיות. ב-16 בדצמבר 2011 הכריזו שלטונות יפן כי הכורים בפוקושימה יציבים, אף שפעולת טיהור האזורים המזוהמים סביב הכורים, והפסקה כוללת של פעולתם, תיקח עוד עשרות שנים.