חזרה

מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו: תינוק [נער] אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים. אמר [ציטט ראשיתו של פסוק]: "מִי-נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים"? (ישעיהו מב, כד) ענה אותו תינוק ואמר [את המשכו של הפסוק]: "הֲלוֹא ה' זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ" (שם). [מתוך חילופי הדברים עמד ר' יהושע על בקיאותו וחכמתו של הנער] אמר [ר' יהושע]: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה [לשון שבועה] שאיני זז מכאן עד שאפדנו [אשחררו] בכל ממון שפוסקין [קובעים] עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו [=ומי הוא]? רבי ישמעאל בן אלישע.