חזרה

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא? אמר ליה, דכתיב: "והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי" (ירמיהו טו, ב). ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו.

חרב קשה ממות - אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא. אי בעית אימא סברא, האי קא מינוול והאי לא קא מינוול. ואי בעית אימא קרא: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (תהלים קטו, טו).

רעב קשה מחרב - איבעית אימא סברא, האי קא מצטער והאי לא קא מצטער. איבעית אימא קרא, "טובים היו חללי חרב מחללי רעב" (איכה ד, ט).

שבי - קשה מכולם, דכולהו איתנהו ביה.

 

רש"י מסכת בבא בתרא דף ח עמוד ב

שבי כולהו איתנהו ביה - שהוא ביד העכומ"ז לעשות בו כל חפצו אם למות [אם לחרב] אם לרעב.

תרגום:

חרב קשה ממות - אפשר לומר פסוק ואפשר לומר סברה. אפשר לומר סברה, הנדקר בחרב גופו מתנוול, ובמות טבעי אין גופו מתנוול. ואפשר לומר פסוק: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (תהלים קטו, טו).

רעב קשה מחרב - אפשר לומר סברה. כשמת מרעב יש צער וייסורים, ובחרב אין צער וייסורים. ואפשר לומר פסוק: "טובים היו חללי חרב מחללי רעב" (איכה ד, ט).

שבי - קשה מכולם, כל הצרות הללו כלולות בו. ע"פ רש"י: השבאי יכול לעשות בו כרצונו. להרוג אותו, לדקור אותו בחרב  ולהרעיב אותו.