חזרה

רבים ממנהיגי האוכלוסייה הערבית בישראל מביעים התנגדות לרעיון שיתוף אֶזְְרחֵי ישראל הערבים בשירות האזרחי-לאומי. למרות ההטבות שיינתנו למשרתים, וחשוב מכך - למרות האפשרות לפתוח בפניהם הזדמנות להשתלב כאזרחים התורמים לקהילתם ולחברה. המנהיגים טוענים, בחשדנות, כי רעיון השירות הוא "תחבולה של מערכת הביטחון נגד המגזר הערבי, שסופה לגייס את האזרחים הערבים לצבא", וכי "קודם שהמדינה תיתן לנו את הזכויות המגיעות לנו, ואחר כך נמלא את חובותינו". ואולם יש להניח שבהדרגה ייווכחו גם אזרחי ישראל הערבים שבאמצעות השירות האזרחי נפתחת בפניהם הזדמנות אדירה להשתלב בחברה הישראלית ואף לשפר את מצבם הכלכלי והתעסקותי.

התנגדות גורפת זו של רבים ממנהיגי האוכלוסייה היא מובנת - אבל לא מוצדקת. היא מובנת, משום שלאור שנים רבות של מדיניות קיפוח והפליה כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל, אכן יש סיבה לאזרחים הערבים בישראל לחשוד בממסד היהודי ולא להאמין להבטחות הנוגעות לאוכלוסייה הערבית; היא מובנת משום שבאופן טבעי הייתה צריכה היוזמה הזו להתנדבות בקהילה הערבית לבוא מתוך הקהילה עצמה ולהידחף על ידי המנהיגות הערבית, ולא לצאת דווקא מצד הממשלה והממסד היהודי; וההתנגדות גם מובנת מפני שהיא משיקה, לכאורה, לתחום שהוא כל כך רגיש ובעייתי באוכלוסייה הערבית - תחום השירות הצבאי.

ואולם באופן אובייקטיבי התנגדות זו איננה מוצדקת ואין לה סיבות רציונאליות: השירות האזרחי המוצע איננו חובה. הוא יפעל על בסיס התנדבותי בלבד. מי שירצה - יתנדב, ומי שלא - יישאר בביתו. "ההתנדבות היא זכות", וגם השירות האזרחי הוא זכות, לא חובה. מסגרת השירות האזרחי איננה קשורה כלל למערכת הביטחון ולצה"ל. [...]

מסגרות השירות האזרחי - בדיוק כמו מסגרות השירות הלאומי כיום - הן עמותות אזרחיות לחלוטין, רשומות כחוק אצל רשם העמותות )במשרד המשפטים(; המשרד הממשלתי שמפקח כיום על ביצוע חוק השירות הלאומי הוא משרד הרווחה, ובקרוב יהיה זה משרד ראש הממשלה, באמצעות מינהלת השירות האזרחי-לאומי המוקמת בימים אלה; והגופים שנהנים בעיקר משירותם המסור של המתנדבים הם משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה, הגמלאים והגנת הסביבה, כפי שיבוא בהמשך דו"ח זה.

שלילת האפשרות של האוכלוסייה הערבית לשרת בשירות האזרחי תהווה הפליה פוגעת ובלתי מוצדקת בצעירות ובצעירים הערבים. מדינת ישראל עומדת להשקיע בשירות האזרחי משאבים רבים. עיקר המשאבים הללו מיועדים ישירות למתנדבות ולמתנדבים, אם במהלך השירות (כגון דמי כיס חודשיים, נסיעות ודיור, במידת הצורך(, או בסיום שנת השירות )מענק שחרור ופיקדון כספי למטרות לימודים, חתונה, פתיחת עסק או רכישת דירה).

הרשות לשירות אזרחי תהיה מפוקחת (כך על פי החלטת הממשלה) על ידי מועצה ציבורית רחבה, שיהיו בה נציגים מכל מגזרי הציבור - גם מהציבור הערבי. מאחורי הרעיון אין צנזורה, אין חשאיות, וגם אין קונספירציות או הסוואות והונאות. הכול שקוף, גלוי, פתוח; ובעיקר - בעל אוריינטציה של חברה אזרחית. גם שם השירות עודכן תוך התחשבות באוכלוסייה הערבית: לא עוד שירות "לאומי" בלבד, אלא שרות אזרחי-לאומי [...]

במקרה של השירות האזרחי, הטענה כי "קודם תנו לנו את זכויותינו ואחר כך נמלא חובות" אינה נכונה. זאת משום שלא מדובר כאן בזכויות, אלא בהטבות ובתגמולים: בוגרי השירות האזרחי, יהודים כערבים, ייהנו מהטבות, בדיוק כמו חבריהם היהודים והערבים שמשרתים בשירות הצבאי: הטבות בשכר לימוד, הקלה במסים וסיוע במציאת מקום עבודה.