חזרה

"כיוון שבאו גלים לא מתוכננים, ובשנים הראשונות מאה אלף ומאתיים אלף יהודים בשנה, וגם יותר, עשינו מה שיכולנו: קודם כול אִכלסנו את הבתים בערים שהערבים נטשו. כך יישבנו את יפו ואת החלק הערבי של חיפה, ירושלים, רמלה ולוד, אבל בעיקר יפו. ואם מדברים על "הבולגרים של יפו" – הם לא נשלחו לשם מתוך תכנון, אלא מפני שבאו בבת-אחת כמעט כל יהודי בולגריה, וצריך היה למצוא להם בתים. המחנות של הצבא הבריטי, שצה"ל לא היה צריך, התחילו להתמלא במשפחות של עולים. המחנות לא היו בנויים לזה, ובצריפי הפח הגדולים שהיו בנויים למחלקת חיילים, וכאן הכניסו בהם חמש משפחות, שמונה משפחות – כמה שנכנס. בלי סידור.

ואז החלו לנטות אוהלים. לקחו קצת גם מהצבא והתחילו לצאת קריאות דחופות לשליחינו ברחבי העולם: "לקנות אוהלים. קנו אוהלים גדולים, בינוניים וקטנים". אבל גם האוהלים לא הספיקו, והעולים הוסיפו לבוא גלים-גלים, אלף ביום! ואז עברו לשיטה של בַּדוֹנים: לקחו יריעות של אוהלים קרועים, יצרו מהן גג וארבעה קירות – וכך קם והיה בַּדוֹן, ונוצרו מחנות של בַּדוֹנים."

 

* דברים של לובה אליאב שהקים את המעברה בה גדל יוסי אלפי.