חזרה

פאסון של איש עשיר

אבא שלי, כפי שכבר סיפרתי, היה אידיאולוג. הוא עלה לארץ מפני שהיה ציוני. כשעוד היה בעיראק הוא העביר לארץ כספים בלירות שטרלינג, כי הערך של השטרלינג היה שווה לזה של הלירה הארצישראלית. אבל כשהוא עלה לארץ, הערך של הלירה כבר ירד כל כך, עד שלמעשה לא נשאר לו כמעט כלום. הכספים הלכו לאיבוד לחלוטין. 

 

אבל אבא, גם אם אין לו כסף, שומר על פאסון של איש עשיר: חליפה שלושה חלקים, חפתים מזהב, עניבה, חולצות מפופלין. ולמרות שהוא כל הזמן מזיע, הוא לא מוריד את הז'קט. ואז הוא מצליח לגייס קצת כסף, וקונה חמור ועגלה עם ארגז, וכל יום הוא לוקח איתו את האסיסטנט שלו, אח שלי דני, ושניהם נוסעים עם החמור לשכונת גאולה בפתח תקוה, שזה בצד השני של השרון, ושם הוא פותח מכולת. 

 

אבא שלי רוכב על חמור עם חליפה מחויטת וחפתים. איש עסקים שמנהל מכולת. יוצא לעבודה בבוקר, כשעוד חושך, וחוזר כשחושך. והוא תמיד מפמפם לנו בראש: "אתם לא עניים! אתם לא עניים! אתם אנשים מסודרים! עוד מעט יגיע הכסף." וכשהוא מצליח לחסוך עוד קצת כסף, הוא קונה בית ליד המכולת, ואנחנו עוברים משיכון עלייה בכפר סבא לשכונת גאולה בפתח תקוה. 

***

מתוך 'משני צדי המעברה', מאת לובה אליאב ויוסי אלפי (עורכת: גל קוסטוריצה), "ספרית מעריב"