חזרה

אני מודה לאבא אפרים, שלמרות שהוא רואה עצמו מסורתי, הוא שלח אותנו לבית ספר דתי, ברוח תורה ועבודה. שם נחשפתי ליהדות דתית הנטועה בקרקע ציונית. למדתי גם לשמור את מצוות היהדות וגם לתרום לבניין הארץ אני מאמינה כי בכך אני מקרבת את ביאת המשיח. אני מכבדת את אבא, אבל לא מבינה מדוע הוא זנח את רוח היהדות. אני נושאת את שמה של סבתא רבקה, שבאמונתה נספתה בשואה. אינני יודעת לקרוא את כוונות השם יתברך ולמה הוא הביא עלינו את השואה, אבל אני מרגישה כי הוא מצפה ממני שאהיה ממשיכה בשושלת של סבתא רבקה שאת שמה אני נושאת. בני יוסי, הגיע למסקנה כי עליו להתחזק בשמירת מצוות התורה, הצטרף לישיבה ליטאית ומקדיש את כל זמנו ללימוד התורה. הוא בקושי מוכן לסעוד על שולחני מחשש שאינו כשר למהדרין. זה קשה לי, אבל אני מתנחמת בעובדה שהוא נטוע בעולם התורה ולא עזב חלילה כמו איציק, וכמו בן דודו תום.