חזרה

עמדות השופטים בעד פסילת החוקים מפאת העובדה שהם פוגעים בזכות לשיוויון בנטל – מתוך בג"צ התנועה לאיכות השלטון 2017
 

 

השופט אליקים רובינשטיין  :
" יש נושאים הצריכים מטבעם לעמוד מעל למקח וממכר פוליטיים, כי הם כרוכים בבטחון כולנו ובחיי אדם, ואין דמו של אחד סמוק משל אחר.... הטרגדיה היא בכשל המוסרי העצום, במדינה שטרם הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה ורחוקה היא מחיים של איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, בנושא שלא היה צריך להיות חלק מן הקוניונקטורה הפוליטית אלא נטוע במחויבות לתת כתף למולדת בשעה שאחרים עושים כןמבלי לפגוע כהוא זה בכך שדלתי תורה יישארו פתוחות תדיר, וייעשה מאמץ בצה"ל לכבד את אורח החיים החרדי."

נשיאת בית המשפט העליון מ' נאור:

"בשלב הראשון נמצא כי הוראות הסדר הגיוס החדש, המתייחסות לגיוס תלמידי ישיבות ש"תורתם אומנותם" פוגעות בשוויון באופן המקיים פגיעה בזכות החוקתית לכבוד האדם....השלב השני של הניתוח החוקתי בוחן האם הפגיעה בזכות היא בהתאם לפיסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלפיה:

 

"אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו."

 

 "פיסקת ההגבלה מבטאת את תפישתנו החוקתית שלפיה זכויות האדם הן יחסיות ולא מוחלטות. מידת ההגנה על הזכויות החוקתיות בישראל נגזרת מהיחס שבין אותן זכויות לבין זכויות וערכים אחרים שהחברה מעוניינת להגן עליהם .

ביסוד חוק דחיית השירות עמדו מספר תכליות, שעליהן עמד הנשיא א' ברק בפרשת התנועה למען איכות השלטון:

 "התכלית הראשונה הינה לעגן בחוק הסדר של דחיית שירות לתלמידי ישיבות אשר תורתם אומנותם והמבקשים ללמוד בישיבות.

התכלית השנייה הינה להביא ליתר שוויון בחלוקת נטל השירות הצבאי בחברה הישראלית, במובן זה שיותר גברים בני הקהילה החרדית ישרתו, בסופו של יום, בשירות צבאי (רגיל או מיוחד), או לכל הפחות ישרתו שירות אזרחי.

התכלית השלישית הינה הגברת השתתפותו של הציבור החרדי במעגל העבודה, בכך שיותר גברים בני הציבור החרדי ישתלבו בשוק העבודה בישראל...

התכליתהרביעית הינה להביא לפתרון הדרגתי של הקשיים שהיו קיימים בהסדר דחיית השירות של תלמידי ישיבות, וזאת בדרך הדרגתית ובזהירות, ועל יסוד הסכמה רחבה וללא כפייה (שאינה אפקטיבית) של הגיוס." (שם, בעמ' 701-700, ההדגשות במקור, מ.נ.)

 בענייננו מסכימים העותרים והמשיבים כולם כי ארבע התכליות "המשולבות" של חוק דחיית השירות הן אותן מטרות בדיוק העומדות בבסיס הסדר הגיוס החדש. תכליות אלה משקפות איזון בין מטרות חברתיות חשובות שקיים ביניהן מתח, ובעיקר בין השאיפה לשמר את ערך לימוד התורה, גילוי רגישות וסובלנות לצרכיה של החברה החרדית והרצון להגיע להסדר מוסכם והדרגתי, לבין ההכרח לצמצם את חוסר השוויון בין קבוצות האוכלוסייה בחברה הישראלית. בחינתנו החוקתית תיעשה, אפוא, בהתייחס לארבע תכליות אלה ועל בסיס ההנחה שבהינתן איזון ראוי ביניהן מדובר בתכלית ראויה. נותר לנו, אם כן, לבחון את הסדר הגיוס החדש בהתאם למבחני המידתיות.

 

מבחני המידתיות

 הניתוח מוביל למסקנה חד משמעית כי בחוק ניתן משקל יתר ניכר לתכלית של מציאת פתרון מוסכם והדרגתי על חשבון התכליות האחרות ובפרט על חשבון התכלית של קידום השוויון....איני חולקת על כך שהסכמה היא רכיב חשוב ורצוי שעשוי להיות בעל תרומה מכרעת לפתרון הסוגיה שלפנינו הנוגעת בנימי נפשה של החברה הישראלית. עם זאת, לא ניתן לקבל הסדר שזו כל חזותו. השאיפה המובנת להגיע להסדר המקובל על הציבור החרדי אינה יכולה להצדיק ויתור, הלכה למעשה, על השאיפה להגשים את המטרה המרכזית של החוק – צמצום משמעותי של הפערים בחלוקת הנטל – כפי שנעשה במקרה שלפנינו."

 

השופט צבי הנדל

"יש לקוות כי עד אשר ישכון שלום בארצנו, ישכילו חלקיה השונים של החברה להתאחד סביב הכרת חשיבותו של השירות הצבאי, ויידעו לתור יחדיו אחר האיזון ההולם בין הספר והסייף; ...האילוצים הביטחוניים הניצבים לפתחה של מדינת ישראל מלווים אותה מאז הקמתה, ולצערנו הם אינם אלא כרך נוסף של ההיסטוריה היהודית רבת ההוד והסבל. נדרש, אפוא, שיח כן וגלוי, מתוך נכונות של כל הצדדים – לרבות הקהילה החרדית – לוותר. "הצלחתה" של קהילה זו, והגידול העצום שחל בה בעשורים האחרונים, מטילים עליה חובות נוספים. אף לפי תפיסת העולם החרדית, לא מדובר עוד באליטה רוחנית מצומצמת אלא בפלח אוכלוסיה גדול, משמעותי ומגוון. לא כל הרשומים כלומדי תורה חובשים בפועל את ספסלי בית המדרש, ובוודאי שלא כל ספסלי בית מדרש עדים למידה דומה של התמדה, יכולת ופוטנציאל לתרום בלימוד תורה לכלל ישראל. התעלמות מהשינויים הדמוגרפיים והאתגרים שהם מציבים לפתחה של החברה הישראלית בכלל, והחברה החרדית בפרט, אינה פותרת את הקושי, אלא מחריפה אותו. הגורל המשותף לנו מחייב את הנוגעים בדבר להתרומם מעל לפנקסנות קהילתית ופוליטית זעירה; לבחון לעומקם דוֹגמות שהשתקעו ואורח חיים חדש שהתקדש במהירות; ולהישיר מבט אל המציאות המורכבת. רק כך, באמצעות דיאלוג כן ואפקטיבי, ניתן יהיה להגיע על עמק השווה ולסלק מדרכה של מדינת ישראל את האיום בהתפוררות חברתית ומוסרית פנימית."

 

אסתר חיות – על השפעת המשפט

"לסיום ראיתי לשוב על דברים שאותם כתבתי בבג"ץ רסלר במענה לעמדתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס אשר סבר שם בדעת מיעוט כי "זו אשליה לצפות שהחלטות שיפוטיות יביאו לגיוסם של חרדים לצה"ל ולכניסתם לשוק העבודה" וכי "היכולת של בית המשפט להשפיע במקרה דוגמת זה שבפנינו הינה מועטה" (פסקה 2 לחוות דעתו). לא השליתי את עצמי אז ואינני משלה את עצמי גם היום כי החלטה שיפוטית היא לבדה יש בכוחה לפתור סוגיה חברתית רגישה, מורכבת ורבת פנים זו. ואולם סברתי אז ומדעתי זו לא שיניתי כי:

 יש בכוחם של בתי המשפט, בין היתר בדרך של ביקורת שיפוטית, להיות שותפים לתהליכים המניעים שינויים חברתיים. מכל מקום, וגם אם צודק חברי בגישתו כי יכולתו של בית המשפט להשפיע על שינויים חברתיים וכלכליים היא מועטה, נשאלת השאלה האם הדבר מצדיק את המסקנה שאליה הגיע לפיה על בית המשפט לעמוד מנגד ולמשוך ידו מכל ניסיון להשפיע על תהליכים אלה ולו במעט?

  לפי תפישתי, ההכרעה השיפוטית על כל גווניה - בייחוד זו שבשדה ההגנה על זכויות אדם והשמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות - היא הכרעה הטובלת מעצם טיבה בסוגיות ערכיות. ערכים אלה עוצבו במשפט המדינה משחר ימיה והם יסוד המסד ואבני הבניין של הדמוקרטיה הישראלית כולה. משהופקד בית המשפט על הגנת זכויות אדם ועל שמירת שלטון החוק, ומשיש בידיו כלים משפטיים-ערכיים לממש את תפקידו זה, בין היתר, בדרך של ביקורת שיפוטית מחויב בית המשפט למלא אותו בלא שמידת ההשפעה המעטה או המרובה של פסיקתו תרפה את ידיו. "

השופט אליקים רובינשטיין (על התערבות שיפוטית והשפעת המשפט)

בג"ץ 6298/07 , רסלר נגד כנסת ישראח  2012,

"גם אם יש לדעתי לנהוג ריסון בהתערבות שיפוטית ....סבורני כי לבית משפט זה נודע תפקיד חשוב ממדרגה ראשונה, ואילולא מילא אותו לא היה ממלא את שליחותו; ...גם במשפט החוקתי, אין בית המשפט רשאי להתנצל ולהתפרק ממה שהטיל עליו המחוקק-המכונן, הוא ולא אחר, בחוקי היסוד הנוגעים לזכויות....על בית המשפט הוטל לבחון אם נפגעות זכויות ואם הפגיעה ראויה ומידתית היא. חברי סבור, כי נושא זה שבפנינו אינו עניין להידרש אליו. חלוק אני, כאמור, על גישתו.
 יש אולי הבדל בגישותינו באשר לתרומה האפשרית של בית המשפט בנושא זה, ואולם אין חולק כי ענייננו בחובה, שיש בה ערכיות מהסוג הרגיש ביותר, עד כדי סיכון החיים. אין לדעתי דרך שבעולם שבית משפט זה יתנער מעיסוק בה...אולי אין נושא שויוני נעלה מן השירות הצבאי. ועוד, לטעמי גם השינויים שבכל זאת אירעו בחברה החרדית בהקשר הגיוס, היו קשורים לפחות בחלקם בהתערבות השיפוטית, שאילולא היא ספק אם היו מתרחשים כל עיקר. בחברה שמרנית (החרדית) עסקינן, על כל המשתמע, על כן גם אם תרומתנו בהעמדת הגבול החוקתי לא תהפוך את סדרי החברה החרדית מהיום למחר, יש לקוות כי היא זורעת זרעים שגם ינבטו ויעשו פרי."

חלק ג' - השופט אליקים רובינשטיין – ביטוי לעמדת הדתיים לאומיים

...הן בעיניהם של חכמי התורה, והן בעיניו של המשפט הישראלי, לא יתכן חולק כי ללימוד תורה מקום ייחודי, כחלק מזהות ותרבות - לצד היותם חלק מחובה דתית - של הפרט ושל הכלל בישראל.

 ...נזכיר, כי לא רק מהיותה של מדינת ישראל מדינה "יהודית ודמוקרטית" מתחייב איזון בין ערכים; איזון זה מתחייב גם מהיותה מדינה "יהודית ודמוקרטית". לפי ההלכה קיימת דרישה - ולא רק היתר - לאזן בין חובת לימוד התורה אף "שאין לו שיעור", לבין צרכים וערכים אחרים...וכבר פסק הרמב"ם להלכה:

"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת... וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון..." (הלכות תלמוד תורה ג', י')....גם בעל השלחן ערוך פוסק: "אחר כך [אחרי התפילה - א"ר] ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו; ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר... " (אורח חיים,סימן קנו)

...בהקשר דנא, של מלחמה לעזרת "ישראל מיד צר שבא עליהם" (כלשון הרמב"ם בהלכותמלכים ה', א'), נאמר מפורשות: "במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו 'חתן מחדרו וכלה מחופתה'" (משנה סוטה ח', ז');...גם ההלכה איזנה איפוא בין חיוב תלמוד תורה לבין חיובים אחרים, הן חיוב פרנסה והן חיוב הגנה; בין החיוב האבסולוטי והבלתי-מתפשר "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע, שם), לבין חובותיו של אדם כלפי עצמו ומשפחתו, כלפי זולתו וכלפי החברה בה הוא חי. על כן, גם חיוב תלמוד תורה אינו כזה שאין אחריו ולא כלום. דברים אלה מתחדדים במיוחד במדינה שבה השירות הצבאי הוא חובה שיש עמה לעתים גם סיכון לחיים.

 ... ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אופיה הייחודי כולל את שני הפנים, ושניהם כוללים חובת איזון, חובה שבצדה דרישה לשויון - שויון אמיתי ומהותי ככל הניתן - בנשיאה בנטל הביטחון על סיכון החיים הכרוך בו. בהיבט "היהודי", בתקופה בה עדיין יש ה"עומדים עלינו לכלותנו" (כלשון ההגדה של פסח), מהדהדים דבריו של משה רבנו: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" (במדבר ל"ב, ו')...".(בג"ץ 2012)

 

"בעניין רסלר  הבאתי דברים שנכתבו על גדול שבגדולים בעולם הליטאי, החזון איש, כמי שאמנם התנגד לגיוס הלומדים באמת . על המתחזים ללומדים כדי להשתמט מן השירות קבע, כי יש להם 'דין 'רודף' את כלל הישיבות בארץ' –אך סבר כי את שיש לגייסם ראוי לשלב ביחידות מעורבות, ואף 'לא היה... שותף מלא לחששות מפני 'התקלקלות' בצבא, על כל פנים לא בכל המקרים, ואולי אף ראה את השירות המשותף כאמצעי לקרב חילונים ליהדות' ...החזון איש ראה את הגיוס כהכרח לא יגונה, וכדרך נאותה לצעיר שאינו מתמסר ללימוד תורה. הרב יצחק זילברשטיין – רב חשוב בזרם הליטאי וחתנו של הרב י"ש אלישיב המנוח – מצוטט כאומר בשם החזון איש על "חברת הלומדים" "שמלכתחילה היעד הזה תוכנן לשני דורות בלבד, המטרה היתה לשקם את עולם התורה אחרי השואה. זה לא היה אמור להיות משהו נצחי" האם תורגמו עמדות אלה, של גאון ליטאי ושל מנהיג חסידי מן השורה הראשונה שבראשונות, לגישות אופרטיביות אצל יורשיהם?"(בג"ץ 2017)