ב- 29.11.1947, החליטה עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל והקמת שתי מדינות נפרדות בה, אחת ליהודים והשנייה לפלסטינים. הערבים התנגדו להחלטה זו ופתחו במאבק אלים כדי לחסל את היישוב היהודי בארץ, בכוח צבאי, מתוך הנחה שיש בידם יכולת הכרעה בשל העוצמה העדיפה שלהם.
במקביל, נדרשה בריטניה לסיים את המנדט שלה על הארץ ולפנותה. הפינוי נועד ל-1 באוגוסט 1948 ועד אז, הייתה אמורה ועדה מטעם האו"ם, לטפל בהכנת התנאים לריבונות העצמאית בארץ עם סיום המנדט. הבריטים התנגדו לנוכחות הועדה בארץ, כל עוד הם השלטון בה, ושבשו את פעולתה בטרם הגיעה.
מלחמת העצמאות התנהלה בשלב הראשון לטובת הצד הפלסטיני, אך היישוב הצליח לשרוד ולמנוע מהם הישגים משמעותיים. לקראת אפריל-מאי 1948, החל מסתמן מפנה בקרבות לטובת הצד היהודי. הבריטים החליטו להקדים את יציאתם מן הארץ והפינוי נקבע ל- 14.5.1948.
ההחלטה להכריז על מדינת ישראל באה אחרי התלבטויות קשות לגבי הסיכונים והסיכויים הטמונים בהכרזה זו.
בפני בן גוריון שעמד אז בראש מועצת העם עמדה דילמה קשה ומורכבת:
האם להכריז על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח (יום לפני עזיבת הבריטים!) למרות החשש ממצב בטחוני ומדיני קשה ביותר?
חברים יקרים,
השנה היא 1948 ואתם מוזמנים להצטרף לפאנל המומחים שמזמן בן גוריון.
* כל הדמויות בדויות, למעט כמובן בן גוריון.