במהלך השנים 1942-1943 לקראת סוף המלחמה, נשלחו יהודים מכל רחבי יבשת אירופה אל מחנה ההשמדה סוביבור. הם הוצאו מן המשלוחים המיועדים להשמדה, על מנת לעבוד בעבודות כפיה עבור הנאצים וראו את המאורעות הקשים והמזוויעים מול עיניהם. תוך זמן קצר הם אינם מסוגלים להתמודד עוד עם הזוועות והם מבינים כי חיי העבדות שלהם במחנה הם זמניים עד למוות הצפוי.
אחד האסירים היהודים הבולטים במחנה- ליאון פלדהנדלר, מנסה לגבש תוכנית בריחה עם המחתרת. אולם עד מהרה חברי הקבוצה מגיעים למסקנה שגם אם יצליחו הם לברוח ולהינצל, יעלה הדבר בחייהם של האסירים האחרים הכלואים במחנה.
באחד המשלוחים של היהודים שהגיעו בספטמבר 1943 הייתה קבוצה של חיילים יהודים שנפלו בשבי, והועסקו במינסק בעבודות כפייה. ראש קבוצת החיילים היהודיים היה אלכסנדר פצ'רסקי שהיה קצין בדרגת סגן בצבא האדום. תוך זמן קצר נוצר קשר בינם לבין המחתרת שהתגבשה במחנה והם החליטו לשלב כוחות ולארגן יחד בריחה כללית לכלל האנשים במחנה, ולכן הנהגת ניסיון הבריחה עברה לפצ'רסקי, שהיה בעל עבר צבאי עשיר.
שאר אסירי הגטו דנים בשאלה האם לקחת סיכון ולהצטרף למרד, לעשות מה שיידרש על מנת שהתוכנית תצא לפועל או להאמין כי יבואו לשחרר את המחנה, לא לקחת את הסיכון הכרוך במרד ולהישאר במחנה?