יחידת "חברה והנהגה במחשבת חז"ל".
איש העלייה השנייה, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, הכריז על הקמתה, ולאחר שקמה הנהיגהּ במשך עשור ומחצה עד 1963[1]; כיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון הראשון של מדינת ישראל והיה ממנהיגי תנועת העבודה.
היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום בין ישראל למצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978.
תנא חשוב בדור השני של התנאים, אשר ישב בפקיעין שבגליל ובנוסף ללימוד תורה עבד כפחמי (אדם שמתעסק בפחמים). רבי יהושע היה אחד מחמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, בר-פלוגתא של רבי אליעזר בן הורקנוס ורבו של רבי עקיבא. רבן יוחנן בן זכאי אמר עליו: "אשרי יולדתו".
חי בשלהי המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה לספירה. היה מנהיג רוחני ונשיא ישראל אחרי המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני. בן למשפחת הלל הזקן. סבו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.
מושיק, קיבוצניק. התגייס בצעירותו לפלמ"ח ולאחר מכן הפך לחייל בצה"ל.
זכויות יוצרים לתמונות |