חמש דמויות מקבלות את ההזדמנות לחזור אחורה בזמן אל ימי המעברה ואולי להצליח ולתקן עוולות שונות שנעשו לעולים החדשים. משחק תפקידים מרתק המבוסס על ספר שיריו הראשון של יוסי אלפי, 'איך עושים עיראקי?'
***
"ואני רוצה לבוא ליום / בו אגיע / בו אבין / בו אגלה שעת רצון / ורק אומר / ולא אמחה / ולא אצעק / ולא ארגיז. / יום בו הפרח שבי והקוץ / שניהם יצרו זר של טהר לראשי"
(מתוך הספר)
בת 28. רוסיה במקור. בעלת תעודת הוראה. מתמחה בשירה רוסית.
מורה לעברית של העולים במעברה. בכיתתה תלמידים מגיל 6 ועד גיל 17.
למרות הבדלי השפות, התרבות השונה והקשיים מסביב, אהודה מאוד ע"י תלמידיה.
מתגוררת בעיר חדרה הסמוכה עם בעלה ושתי בנותיה.
'שכן' של משפחת אלפי המתגורר באותו האוהל שלהם.
גם הוא עלה מעיראק לא מזמן. נשוי ואבא לתינוק.
בוגר מערכת החינוך המצוינת של 'אליאנס' בבגדד (עיראק) ועורך דין בהשכלתו. כיהן בתפקיד בכיר באחת החברות המובילות בעיראק. רכוש והון רב של משפחתו עדיין נמצא שם.
מנחם מתוסכל מהעובדה שאלו שקולטים אותו (האשכנזים) אינם מעריכים את קישוריו והשכלתו הרבה וטועים לחשוב שהוא אדם פשוט ובור.
בן 80. ראש משפחה גדולה וענפה. רב חשוב ומוערך על העדה העיראקית. נותן שיעורים במעברה ומנהל את בית הכנסת המאולתר באחד האוהלים. מודאג מאוד מנטישת עולים צעירים רבים את הדת.
אין ספק שהארץ החדשה מציבה בפניו אתגרים רבים!
עסקן פוליטי במפלגת השלטון, מייצג עולים עיראקים רבים שנותנים לו את קולם. מתגורר עם משפחתו בדירה מרווחת בעיר נתניה.
מרבה לבקר במעברה כדי לשכנע את העולים שמפלגת השלטון עושה את הכל על מנת להתמודד עם האתגרים העצומים של קליטת גלי עליה גדולים ביותר איתם לא התמודדה אף מדינה בוודאי לא מדינה צעירה כל כך. הפתרונות המוצעים הם הטובים ביותר האפשריים במגבלות התקציב והשונות התרבותית הגדולה הקיימת בין עולים המדברים שפות שונות ומביאים לארץ מנהגים ותרבויות שונות ומגוונות.
מנהל המעברה. רווק בן 33. פולני במקור. מפא"יניק.
אנשי המעברה יודעים שעל פיו יישק דבר. הוא שקובע את התנאים, אהוא מחליט מי ישלח לעבודות בקיבוצים ומי יעבור לדירה בעיר.
מסיבה זו העולים מנהלים מערכת יחסים מאד מורכבת איתו, מכירים בתלות המחולטת שלהם בו מצד אחד ומצד שני שונאים את תחושת התלות ותחושת האין אונים.