"השקופים" בספרות מי? מדוע? היכן? מתי? האם ניתן לשנות?




ספרות והחיים - התנהגות לא מוסרית,  מוצגת פעמים רבות כביקורת ביצירות ספרות ומשקפת כשלים מוסריים של החברה. לפניכם משדר מיוחד "השקוף הוא אני" מטרתו לראות את השקופים ולפעול כדי שלא יהיו "שקופים" בחברה. נכיר מספר דמויות שיציגו את הכשל המוסרי כפי שהן חוות או רואות אותו. בתום הצגת הכשלים תתבקשו להציע דרכים שיסייעו לנו כחברה "לראות את השקופים" לסייע להם להיראות, להשתלב ולבנות חברה טובה יותר.

 



תסריט המשחק | תצוגה מקדימה
נושא לימוד:
כיתות: י' - יב'
יוצר/י המשחק : גלית טולדו משגב

דרישות מוקדמות

מידע הכרחי: הכרות עם היצירות: יגון / צ'כוב, הניה / שופמן, צלליות / גוטפרוינד

המושג: אוכלוסייה מוחלשת הוא מושג בשיח החברתי-כלכלי הפוסט-מודרניסטי הבא לתאר אוכלוסייה שמצבה החברתי והכלכלי נחות לעומת זה של רוב האוכלוסייה.

בפי המשתמשים במושג זה, השימוש במילה "מוחלשת", ולא "חלשה", נועד לרמז שמצבה של אוכלוסייה זו אינו נובע מפגם בהתנהגות חבריה, אלא מפגם ביחס החברה אליהם, כגון אפליה מתמשכת או קיומה של תקרת זכוכית. "נחיתותה" של האוכלוסייה המוחלשת, באה לידי ביטוי בעיקר בהיעדר, או בחוסר-היכולת לממש זכויות פוליטיות וחברתיות. (וויקיפדיה)     https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9C%D7%A9%D7%AA


גלית טולדו משגב

הכירו את המשתתפים


  • יונה העגלון

    יונה העגלון, איכר פשוט, אלמן מבוגר ששכל את בנו. הבן , היה עגלון צעיר שמת מקדחת לפני כמה ימים. יונה מתגורר בכפר. (גם בתו שם) הגיע לעיר הגדולה כנראה כדי להרוויח קצת כסף, אבל כל רצונו למצא אדם שיקשיב לו באמת וכך יוכל לפרוק את יגונו ולהקל קצת על תחושת המועקה. 

    בנוסף על יגונו הוא נתון בדאגות פרנסה, דאגה לסוסתו הרעבה ודאגה לבתו שנותרה בכפר. אין הוא מסוגל להתמודד עם כל אלו בעצמו. לכן הוא כמה לתמיכה נפשית אנושית. הום תמים וטוב לב. רצונו הוא אנושי – לפרוק את צערו, יגונו, מועקתו בפני בני-האדם. הוא זקוק לחמלה לאמפתיה ובטוח שיזכה לכך ע"י שיתוף האנשים ביגונו. היה רוצה שמישהו ישאל אותו ממה מת הבן והוא יספר הכל. הוא מעדיף לספר זאת לנשים כיון שהן יזילו דמעה. יונה מנסה ליצור קשר עין עם הדמויות כדי לזהות בעינהן את האמפתיה שמחפש. 

    הוא מתקשה בפעולות הפיזיות הפשוטות ביותר. מתקשה לבטא במלים את צערו. שפתו דלה, יכולת הביטוי שלו מוגבלת ביותר "ואצלי, זאת אומרת, אדוני... בני, כלומר, נפטר השבוע ".
    לבו המלא יגון, מקשה עליו לדבר על מות בנו באופן שוטף (קצת מגמגם) אפילו השאלה ששואל את סוסתו ומסתיימת במילה "חבל" מדגישה, כי אין לו את היכולת (ואולי אין לאיש) לתאר את הכאב העצום, היגון שחש בשל מות בנו.

  • גבי הגיבן

    גבי הגיבן בן 30. דמות דחוייה בחברה. מאז ומעולם היו מתעללים בו בשל הגיבנת שעל גבו. איש לא טרח להכיר אותו באמת ותמיד זוהה בתור "הגיבן".

    כאשר גבי נתקל במישהו דחוי יותר ממנו הוא מתעלל בו באכזריות רבה כפי שמתעללים בו. נראה שפורק את זעמו על החלש יותר.

    רצונו של גבי הגיבן שיראו אותו, שיתייחסו אליו כשווה ושלא יזהו אותו רק עפ"י הגיבנת.

  • הניה

    הניה בת 18 עובדת כזונה בעיר הגדולה. בעל הבית שלה מנצל אותה והיא מותשת. בילדותה אהבה לשחק בטבע ולהתנדנד על ערסל שמשקיף אל העיר ולדמיין שהיא שם.

    אביה היה מבוגר ומרוכז בעבודתו. הרבה לחבוש משקפים כהים ואחיה עבד צמוד לאב.

     

  • הדוד נתן

    ניצול שואה ערירי, המצטרף למשפחה למרות שאינו מן המשפחה הביולוגית.

    הדוד נתן נהג לראות את חצי הכוס המלאה ולהסתפק בקיר ואור, אבל לאחר שיצא לפנסיה, הרבה להסתגר בביתו ונראה, כי הצללים שרדפו אותו הפכו לצלליות במופע שלו. הוא הוציא לאור גם את הצללים של שאר בני המשפחה וכשנתבקש להפסיק, לשתוק, להסתגר ולהיעלם, כי לא המשיך להסתיר את הצללים, נדחק גם מהמשפחה המאמצת, מהחברה ואושפז בבית חולי נפש.  

    כשיצא מבית החולים לחולי נפש היה שונה והופעת הצלליות שלו החלה באצבע זקורה (אולי כמו אצבע משולשת) ובחשיפת הפשעים הסודיים. אז ניסו להשתיקו באלימות, שוב אושפז. נתן "נתן את קולו" העביר את קולו לנער המספר שהתבגר דרך לימוד הפקת הצלליות.


מקורות מידע



ביקורות (0)


דירוג כולל למשחק

המשחק יצר דיון משמעותי

התוכן רלוונטי לחומר הנלמד

המשאבים טובים ומותאמים

התלמידים נהנו