חזרה

הרצל בראיון שהעניק לסופר ראובן בריינין

(הדברים פורסמו בעיתון ”הצופה“ בוורשה בתאריך 09.9.1 .מעובד מתוך: הרצל, נאומים ומאמרים, כרך ב‘, ירושלים; הספרייה הציונית; תשל“ו(, עמ‘

363 - 365)

 

”...מאשימים אותי כי בגדתי בציון, בגדתי בפרוגרמה הבאזילאית (בתכנית באזל). אל אלוהים יודע במה מאשימים

אותי, ואין אני יודע איך יכולתי לעשות אחרת... אחרי המאורעות האחרונים (בקישינוב) היה דרוש לגשת אל

עבודה ממשית לאלתר. אחזתי בשתי ידי בהצעת הממשלה הבריטית בדבר אוגנדא (אוגנדה)... ואני דובר אתך לא

כדיפלומט, (אלא) פשוט כיהודי אל אחיו - משום שראיתי כי גדלה המצוקה, תכפו הצרות, כי דרוש להציל ולהושיע

מיד שני מיליון יהודים סובלים רעב, קור ומחסור, נמצאים בלחץ ודחק... היכולתי, האורשה במעמד כזה לדחות את

הצעת הממשלה הבריטית בקש ולבטלה בלי שים לב אליה כראוי?...

בנוסף על ידי ההצעה האפריקנית יכולתי להראות למי שצריך להראות (לסולטן התורכי), שאין אנו זקוקים

כלל דווקא לארץ ישראל, כי יש לנו הצלה אחרת, כי אין אנו אנוסים כלל לקבל את כל התנאים שמציעים לפנינו

בתורגמה (בתורכיה). מתפלא אנוכי איך יכולים היו לחשוד אף רגע אחד באהבתי לציון...

אנוכי הגדתי דברים מפורשים בנאום הפתיחה שלי בקונגרס השישי, שאוגנדא (אוגנדה) לא ציון והיא ולעולם

לא תהיה ציון. דברים מפורשים יותר ע“ד (על דבר) התועלת (הדיפלומטית) שיש בידי ההצעה האפריקנית להביא

להציונות (לציונות) לא יכולתי להגיד. מעל הבמה הלאומית אין עושים פוליטיקה... על המבין היה להבין...“