חזרה

סיפור המשל (מופיע בברית החדשה, הבשורה עפ"י לוקאס, פרק ט"ו)

לאיש אחד היו שני בנים. הבכור נשאר עם האב בנאמנות ועבד עמו בשדותיו. לעומתו, הבן הצעיר לקח את חלקו בירושה ועזב את בית אביו. הוא יצא לדרכו וביזבז את כל הונו בחיי הוללות. לאחר שאזל כל כספו הוא נקלע לשנות רעב ומחסור, עד שנאלץ לעבוד ברעיית חזירים. הוא החליט לחזור אל בית אביו, אף על פי שידע כי החזרה לבית האב תהווה חרפה למשפחה. הבן החוזר מוכן לרע ביותר, ואף אומר לאב "אַבי, חָטָאתִי לַשָּׁמַיִם וּלְךָ. אֵינֶנִּי רָאוּי עוֹד לְהִקָּרֵא בִּנְךָ. שִׂים אוֹתִי כְּאֶחָד מִשְכִירֶיךָ".

האב מגיב באופן שונה ממה שציפה הבן. "רָאָהוּ אָבִיו וְנִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו. הוּא רָץ אֵלָיו וְנָפַל עַל צַוָּארָיו וְנָשַׁק לוֹ". בעוד הבן אומר : "אַבִי, חָטָאתִי לַשָּׁמַיִם וּלְךָ וְאֵינֶנִּי רָאוּי עוֹד לְהִקָּרֵא בִּנְךָ"; האב מורה לעבדיו להביא את הגלימה הנאה ביותר, להלבישו בבגדי יקר, ולשחוט עגל מפוטם לסעודת שמחה.

כששמע הבן הבכור על חזרת אחיו הצעיר, הוא כועס וקובל לפני אביו על כך שהוא, שעבד תמיד את שדות אביו, לא זכה מעולם לחגיגה לו ולרעיו, ואילו אחיו, "אשר בילע את נחלתך עם הזונות", זבחו למענו את עגל המרבק.

האב עונה לו: "בְּנִי, אַתָּה תָּמִיד אִתִּי, וְכָל אֲשֶׁר לִי שֶׁלְּךָ הוּא. אֲבָל עָל אָחִיךָ הנה רָאוּי לָשׂוֹּשׂ וְלִשְׂמֹחַ. כִּי בְּנִי זֶה הָיָה מֵת וְהִנֵּה חָזַר לַחַיִּים, אָבַד וְהִנֵּה נִמְצָא".

הנמשל

גדלות הנפש האמיתית במשל היא של האב, המקבל את בנו שחזר בתשובה ומאמצו לחיקו. יש המקבילים את דמות האב בסיפור לאל, ואילו אחרים רואים בו את דמות המאמין הנוצרי הראוי.

הבן הבכור אינו מקבל את חזרת הבן ואת תגובת האב כלפיו. הוא משול לאותם אנשים, שאף אם הם נאמנים וישרים, הרי שעקשותם וקטנות אמונתם מונעת מהם לראות את הטוב הקיים בכל אדם ולמחול אף לחלש שמעד.

המסר הוא כי אנו בני האדם נדרשים גם אנו להיות מלאי רחמים ומוכנים לסלוח ולקבל באהבה את אלו החוזרים בתשובה כנה.

מסר נוסף ומשמעותי מסיפור הבן האובד הוא כי גם גדול החוטאים יכול לעשות חשבון נפש ולחזור בתשובה. הבן הצעיר, החוזר לבית האב מחיי החטא, מביע חרטה ומוכן לקבל את עונשו; אך האב מקבלו בשמחה ובאהבה. מן המשל ניתן להסיק כי מי שנחשף לחיי חטא ובכל זאת חזר בתשובה זכאי ליחס מיוחד, ונחשב בעיני האל יותר מן המאמין האדוק, שלא סטה מעולם.

הקשר ליהדות

משל הבן האובד נחשב כניגוד למצוות בן סורר ומורה ביהדות, שעל פי התורה (דברים כא, יח-כב), ישנה מצווה להוציאו להורג בסקילה, לפי בקשת הוריו.

מנגד, גישה זו מופיעה במקביל גם ביהדות, וניתן לראותה בדברי חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים" (מסכת ברכות ל"ד, ע"ב(