חזרה

נסו לתאר לעצמכם מה יקרה אם יתאפשר שר"פ בבתי החולים הציבוריים והממשלתיים: הרופאים אמנם יהיו נוכחים גם בשעות אחר הצהריים בבית החולים, אבל מי יבטיח שהם יהיו זמינים לכל חולה?

כולנו רוצים לבחור את הרופא המטפל וכולנו רוצים לקבל תור מהיר ככל הניתן. מדוע לאפשר שההכרעה לגבי זהות הרופא ואורך התור תהיה תלויה ביכולת לשלם במקום שתהיה תלויה בדחיפות הרפואית?

שר"פ בבתי חולים ציבוריים יכריע לטובת הכסף - חולים בלי כסף יראו את הרופא שלהם בבקרים, אחרי שהמתינו שבועות; וחולים עם כסף יפגשו את אותו הרופא בשעות אחר הצהריים לאחר זמן המתנה קצר יותר.

שר"פ אינו הפתרון, הוא עוד מסמר בארון הקבורה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. אם רוצים להשאיר רופאים במערכת הבריאות הציבורית צריך לתגמלם יותר, משמע עוד כסף למערכת הבריאות.

אם הציבור חושב שבחירת רופא מטפל היא זכות מרכזית, צריך לאפשר מידה של בחירה לכל תושב ללא תשלום, בדומה לאפשרות הבחירה ללא תשלום של רופאים בקהילה. הדרך לעשות זאת היא להסב כספים פרטיים לערוצים הציבוריים. צריך לשכנע אנשים שבמקום לשלם את כל הביטוחים משלימים ופרטיים אפשר, באמצעות מס בריאות, להזרים למערכת הציבורית עוד אוויר לנשימה. אז גם יוכלו לקבל רפואה זמינה, איכותית ושוויונית, שלא תפנה להם את הגב ביום סגריר בגלל ה"אותיות הקטנות" בפוליסת הביטוח.