חזרה

עיקרון "זכות ההגדרה העצמית של הלאומים"

עיקרון זה הוא מתוך "14 הנקודות" של הנשיא וילסון. על יסוד עיקרון זה נוסדו מדינות הלאום החדשות. על-פי עיקרון זה לכל עם, לאום, מיעוט קיימת זכות לממש את שאיפתו לאוטונומיה ואף לריבונות. עיקרון זה יצר בעיות - לא פעם היה קשה לממשו וכדי לתת זכות לבני לאום אחד פגעו בזכות זו של לאום אחר או שגרמו לכך שלאום זה יהפוך למיעוט במדינה חדשה. למשל, אוסטריה נאלצה למסור טריטוריות מיושבות בגרמנים ליוגוסלביה, פולין, רומניה וצ'כוסלובקיה. הונגריה נותרה מדינה קטנה מאוכלסת על-ידי מגיארים בלבד ואת מחוז טימישוואר, שבו ישבו הונגרים רבים, נאלצה למסור לידי רומניה ויוגוסלביה. הבעיה היתה שלא ניתן היה לתת עצמאות גורפת לכל העמים, הלאומים והמיעוטים שכן אירופה היתה הופכת לפסיפס של מדינות קטנות ללא רציפות טריטוריאלית ולעיתים ללא יכולת קיום כלכלית עצמאית. לכן היה צורך שלעיתים שני עמים או יותר יחיו על אותה טריטוריה. מהבעיות שהנושא יצר, אנו למדים שהמפה המדינית החדשה היתה בבחינת הרע במיעוטו. לכן נוסחו סעיפים להגנת המיעוטים בחוזי השלום (חוזי המיעוטים) בעיקר במדינות שקמו במזרח אירופה ובדרומה. המיעוטים זכו בזכויות אזרח, בלשון המיעוט, ובזכות לשמר מנהגים מסורת ודת.