חזרה

אף אחד בעולם לא קורה לניתוק ממכונת הנשמה
'המתת חסד'. קוראים לזה הימנעות מהארכה מלאכותית של החיים. בארה"ב, בבריטניה ובארצות אחרות דברים כאלו נעשים באופן שגרתי. לא צריך ללכת לשופט בשביל זה.
אם המשפחה מבקשת להשאיר אותו מחובר, והרופאים חושבים שאין לזה כבר טעם - זה דבר שיכול להגיע לבית משפט. או להיפך: אם מישהו חושב שיש עוד סיכוי ובני המשפחה אומרים לו חבל על הזמן. כאשר יש כזאת תמימות דעים ועדות מסויימת על רצונו של האדם - אלו דברים שקורים כל יום, אולי יותר מפעם אחת וזה דבר שגרתי.
בארץ, בגלל הטאבו המיוחד שיש בישראל מניתוק מכונת הנשמה קוראים לזה באופן מוזר המתת חסד, וזה מעורר סערה בכוס תה. לדעתי אין לזה מקום. אנשים שמשמרים את הטאבו הקיים בארץ ומאמינים שיש בו ממש, הם יחשבו שיש בזה עניין, וזה כנראה הרקע לכינוי 'המתת חסד', בעיניי ובעיני רבים בתחום של אתיקה ורפואה זה כינוי מוזר ומבלבל.

יש שאלה אמיתית של המתת חסד או של סיוע להתאבדות - לתת לחולה חומרים שימיתו אותו על פי בקשתו, או כמו בהולנד לתת לבן אדם זריקה שתמית אותו. זאת סוגיה נוקבת שיש לתת עליה את הדעת.
הרפואה המודרנית יצרה את בעיית הארכת החיים, מתוך כוונות טובות. הרבה פעמים מצילים אנשים במצבים האלו, ולפעמים נוצרים מצבים כאלה, 'עיכוב מלאכותי של המוות' בשפה של ההלכה היהודית. אז הפסקת העיכוב הזה שאין לו כל טעם ותכלית - זה לא שאם יעכבו אותו יוכלו לעשות לחולה ניתוח או טיפול מציל חיים - העיכוב הזה אינו לגיטימי.
אני רוצה לציין שהמינוח המטעה הזה של 'המתת חסד' ככינוי להארכת חיים לא מופיע פעם ראשונה בהקשר הזה. גם אז הכותרות זעקו 'המתת חסד בישראל'. כל זה מבלבל ומכניסים כאן מטענים שלא במקומם.
המתת חסד היא נושא באמת טעון מאוד מבחינה רגשית, ערכית, יהודית וגם מוסלמית ונוצרית אני חושב. זה נושא מסובך. וזה טעון: האם באמת כאשר מישהו מחליט, ואפילו החולה עצמו, שמותו טוב מחייו, יש מקום לעשות משהו להפסיק את חייו? אבל אנחנו בכלל לא מדברים על מקרה כזה. הוא מת מעצמו, רק מפסיקים את ההתערבות המלאכותית בהארכת חייו.

אולי הטאבו הזה נובע מקדושת החיים במסורת היהודית. אבל הבסיס שהארכת חיים אינה שקולה להמתת חסד מופיע כבר בהלכה, ומשום מה המינוח 'המתת חסד' להארכת חיים מלאכותית השתרש גם אצל צוותים חילוניים במחלקות לטיפול נמרץ".