חזרה

"קוראים רבים... רואים את אנטיגונה כאילו היא קדושה ללא רבב, הנדחפת עד שערי מוות בידי רודן ערל-לב. זהו פירוש מוטעה, כי אנטיגונה אינה נקיה ממומים וקריאון אינו רודן. קריאון הוא אולי איש חלש, ואולי הוא סוער ונרעש כדרך החלשים, אבל לעולם התפקיד הציבורי קודם בעיניו לטובת עניינו הפרטי... ומייצג את החובה למדינה".