חזרה

• "הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה."

• "אם הייתי יודע לאן תוביל תגלית האטום, הייתי נהיה שען."

(אלברט איינשטיין)

 מתוך "הארץ":

ב-1942 אמר אינשטיין את האמרה המפורסמת הבאה: "אינני יודע עם איזה נשק ילחמו במלחמת העולם השלישית, אולם במלחמת העולם הרביעית ילחמו בעזרת מקלות ואבנים". ואינשטיין כנראה ידע על מה הוא מדבר כאשר מנהיגים מתנסחים בצורה רברבנית. הוא היה עד להתחמשות הגרעינית הראשונה בהיסטוריה ומנקודת מבט זו הוא חי את השלבים הראשונים של המצאתה של פצצה שיצאה משליטתם של המדענים ושחקה לידיהם של פוליטיקאים. הוא ביטא את החשש מהרס טוטאלי של אומות.

ב-1905 אינשטיין גזר את הנוסחא (אנרגייה = מכפלת מסת הגוף במהירות האור בריבוע) שסיפקה את הערך לכמות האנרגיה שמוכלת במסה. נוסחא זו הייתה מעין הסיסמא לפתיחת השער - "ססאמי היפתח!"

האם המשוואה המפורסמת מובילה עד לפצצת האטום של 1945? הירושימה היא אימות איום של משוואה זו. נראה שפצצת האטום היה התוצאה של גילויים בפיזיקה האטומית, שבהם אינשטיין התעניין מעט מאוד. ואולי פיתוח הפצצה היה מתרחש גם ללא 2E=mc.

פיתוח פצצת האטום התחיל עוד במאה ה-19 עם גילוי הרדיואקטיבית. הגילוי המכריע שהניע קדימה את פיתוח הנשק האטומי היה גילוי הניטרון ב-1932. הפיזיקאי הצרפתי פול לאנג'באן חשב שחלקיק קטן זה הוא גדול יותר מאדולף היטלר. "אם הוא יגיע לידיים הלא נכונות, [הניטרון] יכול לגרום לעולם הרבה יותר הרס מאשר הטיפש הזה שמוקדם או מאוחר יותר ילך לכלבים. זה משהו - שלא כמוהו - אחריו אף פעם לא נוכל להיפטר ממנו". הניטרון סלל את הדרך לנשק הגרעיני. גילוי הניטרון פירושו היה שהפיזיקה נכנסה לפוליטיקה. המצב ההפוך התרחש גם כן. הפוליטיקה נכנסה לפיזיקה.

לקראת סוף 1935 אינשטיין הוזמן לשאת הרצאה בפגישה השנתית של האגודה האמריקאית לקידום המדע בפיטסבורג. הוא הדגים לקהלו כיצד הוא קבל את הנוסחא 2E=mc . בהרצאה נכחו עיתונאים רבים שרצו לדעת האם כמויות עצומות של אנרגיה עלולות להיות משוחררות אם מפגיזים את האטום. אינשטיין לא האמין שניתן לשחרר אנרגיה מהאטום. הסיכוי, הוא אמר, הוא כמו "לירות בציפורים בחושך בשכונה בה יש מעט ציפורים". העיתון של פיטסבורג הכריז בכותרת ראשית שאינשטיין ניפץ כל תקווה לקבלת אנרגיה מהאטום.

שלוש שנים אחר כך ב-1938 התגלה הביקוע הגרעיני על ידי אוטו האן, פרדריק שטרסמן, ליז מייטנר ואוטו פריש. גרעין האורניום מתפצל על ידי ניטרונים ותוך כדי כך משתחררת אנרגיה מאוד גבוהה - בערך 200 מיליון וולט. הפיצול של גרם אחד של אורניום ישחרר אנרגיה שוות ערך לשניים וחצי טונות של פחם. אוטו פריש כתב לאמו, "חשתי כמו מישהו שתפס פיל בזנב".

נילס בוהר נסע מקופנהגן לפרינסטון. שם הוא קבל מקום זמני במשרדו של אינשטיין. בוהר הבין שהביקוע אותו צפו באורניום היה עקב האיזוטופ הנדיר אורניום 235. האורניום 238 עובר ביקוע אם מפגיזים אותו בניטרונים בעלי אנרגיה גבוהה ("מהירים"). האורניום 235 יעבור ביקוע אם מפגיזים אותו בעזרת ניטרונים בעלי אנרגיה נמוכה ("איטיים"). לרוע המזל - או אולי למזלנו... קילו של אורניום טבעי מכיל מעט אורניום 235. ב-7 בפברואר 1939 בוהר פרסם את ממצאיו במכתב ששלח ל-פיזיקל רביו" ובמאמר נוסף שפורסם באוגוסט יחד עם ג'ון ווילר.

השלב הבא היה גילוי תגובת השרשרת. באמצע מרץ 1939 אנריקו פרמי וליאו זילארד הצליחו לבקוע גרעין אורניום על ידי ניטרון ושני ניטרונים שוחררו ויכלו לגרום לביקוע גרעין אורניום נוסף. תגובת השרשרת הוכחה כאפשרית. במקביל ג'וליו-קירי בפריז צפה בניטרונים הנוספים גם כן. פרמי הסיק שגוש אורניום לא יותר גדול מכדור טניס יצור פיצוץ שווה ערך ל-15,000 טונות של TNT.

פצצת אטום לא הייתה יותר במחוזות הדמיון. פרמי הביט מבעד לחלון משרדו והבין, פצצת אטום בודדה יכולה להרוס את מנהטן של ניו יורק שראה מבעד לחלון. הוא אמר לעמיתו: "כדור קטן כמו זה והכל יעלם".