חזרה

תפיסתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק והענישה בבית היתומים שלו

נקודת המוצא לחינוך בעיניו של קורצ'אק הייתה הכרת הילד וזכותו לכבוד ולאהבה. הוא האמין שבעולם הילדים קורים אותם הדברים כמו בעולם המבוגרים. גם בין ילדים יש טיפוסים רעים כמו שיש בין מבוגרים, אך לילדים אין צורך ולא יכולת להיראות כך. אצל ילדים רב הטוב מן הרע.

בהתייחס למשמעת, קורצ'אק האמין כי על המסגרת החינוכית להיות מושתתת על עקרונות חינוכיים ברורים. קווי הפעולה צריכים להיות מוגדרים בבהירות והנהלים חייבים להיות קבועים. המחנך חייב לדעת את מטרתו באינטראקציה עם הילד, לברר לעצמו את שיטתו ולקבוע מסגרת וחוקים המחייבים את החניך וגם אותו עצמו.

יחד עם זאת יש להתאים את צורת החיים להבנתם ולתפיסתם של הילדים. החוקים והמנהגים צריכים להיות פשוטים ומובנים. מקום החינוך צריך להיות מאורגן בצורה המסייעת לחניך להתנהג יפה בלי לגרום נזק. הסכם ודיבור בין מחנך לחניך הם הבסיס לארגון המסגרת החינוכית והם הדרך המפרידה בין כפייה להפקרות. סמכות המחנך בעיני החניכים היא המפתח לפעולתו של המחנך.

קורצ'אק התנגד בחריפות לעונשי גוף. הוא טען כי המכות הן אמצעי נרקוטי שלאחר שמשתמשים בו פעם-פעמיים רוצים להמשיך ולהשתמש בו עוד ועוד . לגבי מקבל המכות, הוא טען, בכל פעם צריך להגדיל את המנה ובכך טמונה גם סכנה, כי קשה לשמור על הגבול. גם האיום הוא עונש קשה ויש להשתמש בו בזהירות. העונש תמיד מצליף ופוצע, תהיה אשר תהיה צורתו. קורצ'אק העדיף להעניש בדרך של בידוד.

קורצ'אק עודד את חניכיו בבית היתומים לפתור את הסכסוכים שבינם לבין עצמם ואת אלה שביניהם למחנכים ולהנהלה במסגרת בית המשפט ששופטיו היו ילדים. החוקים חלו הן על המבוגרים והן על הילדים בבית היתומים. העונש ניתן לפי רשימת עבירות שהייתה ידועה לכל דרי בית היתומים והיא נקראה "ספר החוקים " או "הקודקס". לחלק מפסקי הדין ניתנה הנמקה בעלת משמעות מחנכת.

בית המשפט של הילדים הגדיר דרגות שונות של חומרה, והחמורה שבהן הייתה סילוק מהמוסד ופרסום פסק הדין בעיתון המוסד.

בית המשפט היה מורכב מ-5 שופטים שנבחרו מבין הילדים בדרך של הגרלה. רק ילדים שלא עברו עבירה במשך שבוע היו רשאים להשתתף בהגרלה. בתור מזכיר שימש אחד המחנכים אך לא הייתה לו זכות הצבעה. למבוגרים ולחניכים הייתה זכות לערער על פסק הדין .

חשבו, האם נכון לאמץ גישה זו לבית הספר ולמקרה הנדון? האם זה מעשי, לדעתכם?