חזרה

כדי שתשוקה ומיניות יתקיימו בכלל, הם [חז"ל] אומרים, חייבת שתתקיים האפשרות של תשוקה למין אסור.

התשוקה היא אחת, ומי שיחסל אותה למין אסור יחסל את התשוקה למין מותר, שבלעדיה אין לחיים המשך.

התשוקה למין היא עניין חיוני ויצרני מפני עצמו - אלא שיש לה גם השלכות הרסניות ושליליות, ועל השלכות אלה יש לפקח.

ניתן לעשות זאת, אבל רק בקושי.

התשוקה עצמה מכונה "יצר הרע" בגלל מטען ההרס ופריקת העול שהיא נושאת בחובה, ולא מפני שבתשוקה למין מותר ובמימושה יש לפי חז"ל רוע באיזה מובן שהוא.

מכאן שיש להבין את "יצר הרע" [...] כמורכב בעצמו מכוחות בונים וכוחות הרסניים המשתלבים יחדיו בתוך מהות אחת. 

המיניות כשלעצמה, לדידם של אותם חכמים, לא היתה רעה [...] וגם לא טוב חד-משמעי, למרות העובדה שבזכותה נבנו בתים, נתקיימו נישואין, נולדו ילדים והוטלו ביצים. 

היא מכונה "יצר הרע" רק בגלל הפן ההרסני שבה, שממנו אינה יכולה להמלט, אבל מצד שני קיימת הכרה מלאה לא רק בכך שהתשוקה היא הכרח בל יגונה, אלא גם דבר טוב שיש לברך עליו. 

הקטע הבא מחזק את הפירוש הזה:

'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך'; 'בכל לבבך' - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. (משנה, מסכת ברכות, פרק ט, משנה ה)

אפשר להבין את [המשנה הזאת] רק על בסיס הפירוש שהצעתי לעיל: יצר הרע נקרא כפי שהוא נקרא, מפני שהתשוקה חדורה בפוטנציאל בלתי-נמנע להרע לא מפני שהתשוקה היא רעה במהותה; לא יתכן לאהוב את אלהים באמצעות מה שהינו רע ממהותו.

אותו יצר מוביל אדם ללמוד תורה בבית מדרש ולשכב עם אשתו במיטת כלולותיו, ואותו יצר עצמו יביאו לחטוא כשימצא את עצמו עם אישה שאיננה אשתו. 

התשוקה היא אחת.