חזרה

אם נבין את שתי האמירות  כפשוטן הן סותרות לכאורה. אך אין הדבר כן, אלא שתי האמירות אמת ואין מחלוקת ביניהן כלל. כי המעשׂים הרעים שבעיני הפילוסופים הם מעשׂים רעים, שעליהם אמרו שמי שאינו חושק בהם מעולה יותר ממי שחושק בהם וכובש את יצרו מהם, הם הדברים המפורסמים בעיני האנשים כולם כמעשׂים רעים, כגון שפיכות דמים, גניבה, גזל, אונאה, גרימת נזק למי שלא הֵרֵעַ, תשלום רעה תחת טובה, ביזוי ההורים וכיוצא באלה. אלה המצוות שאמרו עליהן החכמים, עליהם השלום: "דברים שאלמלי לא נכתבו ראוי היה לכותבן" . כמה מחכמינו המאוחרים, אשר חלו בחוֹלִי ה"מדברים", קראו להן "מצוות שׂכליות" . אין ספק שנפש החושקת בדבר מהן ומשתוקקת אליו היא נפש פגומה, ושהנפש המעולה אינה משתוקקת כלל אל דבר מן המעשׂים הרעים האלה, ואינה מצטערת על ההימנעות מהם. ואילו הדברים שהחכמים אמרו עליהם שהכובש יצרו מעולה יותר ושׂכרו גדול יותר, הם המצוות השמעיות . וזה נכון, כי לולא התורה לא היו אלה מעשׂים רעים כלל. לכן אמרו שצריך אדם להמשיך ולאהוב אותם ולא לראות מניעה מהם זולת התורה.