חזרה

כאשר חקרנו את דברי החכמים בעניין זה, מצאנו שהם אומרים שמי שחושק בעבירות ומשתוקק אליהן מעולה יותר ושלם יותר ממי שאינו חושק בהן ואינו מצטער על שאינו עובר אותן. עד כדי שאמרו שככל שאדם מעולה יותר ושלם יותר, תשוקתו לעבירות וצערו על ההימנעות מהן חזקים יותר. הם הביאו סיפורים על זאת ואמרו: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו." לא די בזאת, אלא אף אמרו ששכרו של כובש היצר גדול כמידת צערו על כיבוש יצרו, ואמרו: "לפום צערא אגרא". יתרה מזאת, הם ציוו שיכבוש אדם את יצרו, ואסרו שיאמר: "אני בטבעי לא הייתי משתוקק לעבירה זאת גם אילו התורה לא אסרה אותה". וזה דברם: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא יאמר אדם: אי אפשי לאכל בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערוה, אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי."