חזרה

במהלך המשפט טען השופט זילברג, אחד משופטי בג"צ, את הדברים הבאים:

הקושי הפסיכולוגי הגדול שנתקלנו בו, מבראשית, במשפט בלתי רגיל זה, הוא - למרבה הפרדוקס - באותה אהדה רבה ותודה עמוקה שאנו חבים לאוסוולד רופאייזן, הוא המומר (מומר- יהודי שהחליף את דתו) "האח דניאל". לפנינו אדם, אשר בשנים האפלות של השואה באירופה, חרף את נפשו למוות פעמים אין ספור למען אחיו היהודים… הנסרב לאדם זה את משאת נפשו הגדולה : להתמזג כליל עם העם אשר אהב, ולהתאזרח, לא כזר מהגר אלא כיהודי עולה, בארץ חלומותיו? ברם, הוקרה זו, והחזקת טובה מרובה זו, אסור לה שתהא ל"אהבה המקלקלת את השורה". אסור לה שתשמש עילה לחילול השם והתוכן של המושג "יהודי". לכשנתעמק יפה יפה בדבר, ונסקור ונזכור את מלוא האספקטים שבו, נראה כי את אשר האח דניאל מבקש מאתנו הוא : להעביר קו על המשמעות ההיסטורית, המקודשת, של השם "יהודי", ולהתכחש לכל ערכי הרוח עליהם הורגנו… השאלה העומדת לפנינו בפשטותה המשפטית הערומה היא : מה משמעותו של המונח יהודי בחוק השבות תש"י 1950?… בכן הדעה השלטת בדיני ישראל - כך נראה לי - היא כי מומר או משומד (משומד- מלה נרדפת למומר. יהודי שהחליף את דתו) דינו כיהודי לכל דבר, חוץ  מאי אילו דינים שוליים… …הוא אשר אמרתי…כי אילו סברתי שהמונח "יהודי" בחוק השבות, והמונח "יהודי" בחוק שיפוט בתי דין רבניים הם היינו הך (זהים), כלומר יהודי על פי ההלכה של דיני ישראל, הייתי נענה למבקש, ועושה את הצו החלטי. (כלומר- הייתי רושם אותו כיהודי). אך דא עקא (זוהי הצרה) - אם אמנם עקא (צרה) היא זו - כי לא הרי זה כהרי זה. ולא הרי יהודי האמור בחוק השבות כהרי יהודי האמור בחוק שיפוט בתי דין רבניים. האחרון- מובנו דתי…הראשון מובנו חילוני, כהוראתו הרגילה בלשון בני אדם. כפי שאנו, היהודים, מבינים אותו…מי כמונו יודע מה תוכנו ומהותו של המושג "יהודי". וחוזרת השאלה למקומה : מה היא משמעותו הרגילה, היהודית, של השם "יהודי", ואם הוא כולל גם יהודים שהתנצרו? התשובה לשאלה הנ"ל היא, לדעתי, חדה וברורה : יהודי שהתנצר אינו נקרא "יהודי". ... לא באתי להטיף פה לדתיות, ואין אני מייצג שום השקפה ספציפית בנוגע להתפתחותו העתידית של העם היהודי. יודע אני כי הדעות על הרצוי והמצוי חלוקות מאד בישראל, לפי כל גוני הגוונים של הקשת הרוחנית הרחבה, מחרדים קיצוניים עד אפיקורסים גמורים. אבל דבר אחד משותף לכל העם היושב בציון, (חוץ ממעטים מועטים), והוא: אין אנו מנתקים עצמנו מן העבר ההיסטורי.