חזרה

אז מה בעצם היה חטאם של המרגלים?

כשחושבים על כך, 12 האנשים ששלח משה לתור את הארץ מילאו את שליחותם. הם נתנו תשובות אמיתיות לשאלות שמשה שאל אותם:

1. באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה - זה בוודאי אמת.

2. אפס, כי עז העם היושב בארץ - גם זה אמת, כמו שמשה בעצמו אמר בדברים ט1: "גויים גדולים ועצומים ממך".

3. הערים בצורות גדולות מאד, וגם ילידי הענק ראינו שם - גם זה אמת, כמו שמשה אמר שם: "ערים גדולות ובצורות בשמיים. עם גדול ורם, בני ענקים...".

4. המרגלים ייאשו את העם ואמרו שאין סיכוי לנצח: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו". (במדבר י"ג, 13)

זוהי הערכת-מצב הגיונית ע"פ השכל האנושי, באופן טבעי באמת אי אפשר לנצח את העם היושב בכנען. משה לא ביקש מהתרים, ולא יכל לבקש מהם, לשפוט את המצב מנקודת מבט אלהית, כי הם רק בני-אדם. אם הוא היה מעוניין להעביר לעם את נקודת המבט האלהית, הוא היה אומר את הדברים בעצמו, ברוח הקודש ולא היה צורך בשליחת אנשים. האנשים הבינו בצדק, שאם שולחים אותם לתור את הארץ - מצפים מהם להביא את נקודת המבט שלהם, וכך עשו.

ובקיצור,משה ביקש פרטים יבשים והם 'הגדילו ראש' ונתנו הערכת מצב, מבלי שהתבקשו לכך.

אבל רגע, כך עשה גם יוסף בשעתו, כשנתבקש לפתור את חלום פרעה, ובנוסף לפתרון על שבע שנות הרעב - הוסיף עצה מעשית איך לעבור את הרעב בשלום. לא סביר שעל "הגדלת ראש" זו הם נענשו.

כדי להבין את חטאם של המרגלים, יש לעיין בפסוק שמתאר את עונשם (במדבר י"ד, 37) "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'".

(דיבה = שם רע, השמצה)

כלומר, החטא שהביא למותם הוא הוצאת דיבת הארץ רעה. (אם נעיין בדברי המרגלים, נראה שהם לא הוציאו דיבת הארץ בתחילת דבריהם, אלא רק יותר מאוחר ("ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל, לאמור".

יש לשים לב להבדל בין 'הוצאת דיבה' לבין 'הבאת דיבה': 'הוצאת דיבה' היא אמירת דברי שקר, שהאומר מוציא ובודה מליבו; 'הבאת דיבה' היא אמירת דברים רעים אבל נכונים ואמיתיים.

לסיכום, חטאם של המרגלים התחיל ברגע שהתחילו לשקר. בהתחלה הם אמרו אמת, אבל אחרי שהם שמעו שכלב-בן-יפונה מביע דעה שונה משלהם (במדבר י"ג, 30), הם התחילו לחשוש שמא העם יקבל את דעתו של כלב וישתכנע לעלות לארץ, והם פחדו מכך מאד, ולכן החליטו להשתמש ב"תרגיל מלוכלך" - הם שיקרו, הוציאו דיבת הארץ רעה, כדי להפחיד את העם ולהסית אותם שלא לעלות לארץ. 

וזהו 'חטא המרגלים'.