חזרה

אמנה חברתית היא תאוריה במדע המדינה המתארת את התהליך בו בני-אדם התקבצו לחברות מטעמים אינטרסנטיים דבר שהוביל אותם להגביל את חירותם לפי החלטת רצון הרוב או השליט. התאוריה מדגישה כי העם הוא מקור הסמכות של שליט מסוים, וההבדל בין הוגים שונים מתרכז בעיקר סביב הנחות היסוד והטיעונים בגינם מצב מדיני עדיף על מצב טבעי, בו אין מדינה.

רעיון האמנה החברתית מזוהה עם התגבשות הנאורות והליברליזם באירופה, ופותח על ידי הוגים ליברליים שונים כגון תומאס הובס, ג'ון לוק, ז'אן-ז'אק רוסו ואחרים.

האמנה החברתית אינה אמנה אמיתית, אלא ניסוי מחשבתי, המתאר את תהליך הקמת המדינות כהתאגדות של פרטים למטרות שימור האינטרסים שלהם. תהליך זה אינו היסטורי והוא מייצג מודל תאורטי בלבד.

מושג זה פותח בהרחבה בספרו של ז'אן-ז'אק רוסו "על האמנה החברתית", בו מתאר רוסו חברה אוטופית קדמונית בה שוררת הרמוניה בין הפרט לבין השלטון בעקבות "חתימה" של האזרחים על אמנה חברתית. ישנן פרשנויות שונות, ולעתים אף מנוגדות, לספרו המכונן של רוסו, החל בפרשנות ליברלית ועד פרשנות טוטליטרית. אחד ממבטאי הפרשנות הטוטליטרית היה פרופסור יעקב טלמון בספרו דמוקרטיה טוטליטרית. כך ניתן להסתכל על רוסו כאבי הליברליזם והטוטליטריות בעת ובעונה אחת.

רעיון האמנה החברתית מבוסס על כך שבני האדם הסכימו מרצונם החופשי להתארגן בחברה ולקבל על עצמם כללים, חוקים, פיקוח ומגבלות. הסכמה זו היא מעין ברית.

האדם אמנם מאבד חלק מחירותו הטבעית, אך זוכה לביטחון קיומי רב יותר ולדאגה לצרכיו ולזכויותיו. האמנה החברתית היא רעיון ואינה מסמך כתוב. רעיון האמנה החברתית עומד בבסיסה של כל מדינה דמוקרטית.