חזרה

 

אבא סִקְרָא בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי, היה ראש הבריונים [הקנאים] בירושלים.

שלח אליו רבן יוחנן בן זכאי: "בֹא אלי וניפגש בסתר".

בָּא אליו אבא סקרא.

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: "מדוע אתם מאלצים את העם למות ברעב ואינכם מוכנים להיכנע לרומאים?"

אמר לו: "מה אעשה? אם אנסה לשכנע אותם להיכנע יהרגוני!"

ראה רבן יוחנן בן זכאי שאין כל מוצא אחר, אמר לו: "תן לי עצה כיצד לצאת מהעיר. אולי אוכל להציל בכך חלק מהעם".

אמר לו אבא סקרא: "עשה עצמך גוסס ויבואו כולם לבקרך, ושים בביתך דבר של סרחון והנח אצלך, כדי שיחשבו כולם שאתה מת. ודאג שרק תלמידיך הנאמנים יבואו לשאת את מיטתך".

[...]

עשה רבן יוחנן בן זכאי כדבריו.

לאחר שהוכרז כ"מת" באו רבי אליעזר ורבי יהושוע תלמידיו להוציאו לקבורה.

כשביקשו לצאת מהעיר, רצו השומרים לדוקרו.

אמרו להם רבי יהושוע ורבי אליעזר: "יאמרו שדקרתם את רבכם!"

רצו השומרים לדחפו.

אמרו להם: "יאמרו עליכם שביקשתם לדחוף את רבכם!"

פתחו להם השער, ויצאו.

 

כשהגיע אל הקיסר אספסיאנוס אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: "שלום עליך המלך, שלום עליך המלך!"

אמר לו הקיסר אספסיאנוס: "מפני מה לא באת אצלי עד כה?"

אמר לו: "הבריונים לא אפשרו לי".

אמר לו אספסינוס: "דע לך שעלי להחריב את העיר. שכן המשל אומר: חבית של דבש ונחש כרוך עליה – האם לא שוברים את החבית בשביל הנחש?"

שתק רבן יוחנן ולא השיב דבר לקיסר.

על פי תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נו, עמודים א–ב, מתורגם מארמית