חזרה

משה הנפליק היה המפקד הבכיר ביותר בקרב ניצנים שנותר בחיים אחרי המלחמה.

"אחרי חצות, התחילה ההפגזה הראשונה בלילה ונמשכה עד שבע בבוקר. בשעה זו היה ניסיון חלש של פריצה מצד המצרים, היות שלהפגזה לא ענינו באש. ביום ההפגזה הייתי במטה וטיפלתי בחלוקת תגבורת לעמדות. בשעה שבע נחלשה ההפגזה והתחילה פעולת מכונות הירייה והרובים. על זה ענינו באש כשהתקרבו לנקודה. בהתגלות ההתנגדות חידשו המצרים את ההפגזה שנמשכה עד שתים עשרה בצהריים. בשעה עשר בערך הפסיקה הפצצת המרגמות והתחילה ההפצצה האווירית. קשר חוץ לא היה לנו... ההפצצות האוויריות הרסו כמה בונקרים, ובאחד נקברו האנשים בבונקר. היינו צריכים לחפור [תחת אש] ולהוציאם. רק אחד מאנשי הבונקר נפצע. אחרי ההפצצה כיסו האווירונים את השטח במכונות-ירייה. ההפצצה האווירית נמשכה עד שעה שתים-עשרה בצהריים. עקב ההפצצה נותק גם כל הקשר הטלפוני הפנימי בין העמדות והמטה. באותו זמן התחילה גם התקדמות טנקים אל המשק. בשעה אחת-עשרה בערך הודיעו לנו רצים כי שלוש עמדות נהרסו על-ידי פגזי הטנקים והאנשים בהם נהרגו. דרשו את הפיא"ט. שלחנו פיא"ט עם שישה פגזים. שני אנשי צוות הפיא"ט נפגעו בדרך. נשלחו אחרים שידעו קצת שימוש בפיא"ט, והם ירו שני פגזים אשר אחד מהם פגע בשרשרת הזחל. העמדות היו פרוצות והאנשים נלחמו מתוך תעלות-הקשר. בערך בשעה אחת הודיעו לנו רצים כי העמדות שמול מחנה הצבא [חסה] נכבשו. אברהם [שוורצשטיין ] אסף כתת רזרבה, וניסינו לכבוש בהסתערות את גבעת קבר השיח' בחזרה, שנכבשה בינתיים על-ידי המצרים. הכתה הגיעה רק עד הרפת ולא יכלה להמשיך. הם תפסו שם עמדות. באותו זמן הודיעו כי מצרים הופיעו גם מצד המכתש וכבשו, בסיוע התותחים מבית-הקברות, את עמדה 8. אברהם נתן פקודה לעשות קו עמדות שני דרומית צפונית מחדר-האוכל. חילקנו את השטח בהבטחה היקפית בשלושה קטעים. אחד בפקודתו של אברהם, אחד בפקודת מרה, ואחד בפקודתי. השעה הייתה בערך שלוש אחרי-הצהריים. עברתי עד אז ואספתי את האנשים בכל הבונקרים, פרט לבחורות שנשארו בבונקרים. רוב הנשק היה מלא אבק מהפגזות, והרובים הצ'כיים פעלו בקושי. היה צורך לטעון כדור-כדור לבית-הבליעה. הנשק של הקיבוץ היה: מרגמה אחת ו'ברן' אחד. למחלקה [של גדוד 53] היו מגל"ד אחד ו'ברן' אחד. הנשק האוטומטי של הקיבוץ נפגע בהתחלה, עקב ההפגזה. ה'ברן' קיבל פגז והמרגמה הוצאה משימוש בדרך לתגבורת. הרַגָם נהרג ... מרגמה 2 אינטש לא פעלה ...

"בשעה שלוש בערך ניתנה פקודה לסגת ל'בית הערבי'. את כוונתו הוא [שוורצשטיין] הסביר בכך שמשם אפשר יהיה להתפרץ דרומה לחולות, ולהגיע לבית-דארס. נסוגונו ל'בית הערבי'. בזמן הנסיגה היו עוד מספר פצועים. בעמדות בצפון, רוב האנשים נפלו בזמן כיבושן, ולפני זה. ניצלו רק שניים שלושה אנשים.

"... קיבלתי פקודה להישאר אחרון. אספתי מהבונקרים את כל האנשים שנשארו ושלחתים ל'בית הערבי'. מרה נפגע אחרי שהגיע ל'בית הערבי'. הוא נפצע בריאה באופן קשה. היות שמבונקר הרופא היה קשה להעביר את הפצועים, הם נשארו בבונקר בזמן הנסיגה ל'בית הערבי'. [גם הבחורות נשארו שם] ... אחר כך עברתי עם קצין מצרי והראיתי לו את הפצועים. הם נשארו בחיים. פצועים מהעמדות הועברו לפני זה לבונקר של הרופא.

"הנסיגה ל'בית הערבי' הייתה בשעה שלוש ורבע. חיל הרגלים המצרי הפסיק את התקדמותו והתחילה הפגזת תותחים על 'הבית הערבי', והשטח כוסה על-ידי אש מכונות 'ויקרס'.1 ממזרח לנקודה, במרחק כשלוש מאות מטר, היה ריכוז של נושאי-'ברן' ומשוריינים עם צריחי תותחים. עד הזמן הזה היו כ 10-15הרוגים. נוסף על זה היו עוד פצועים קשה – פצעי ראש וחזה. ב'בית הערבי' ניקינו את המגל"ד, ואברהם הודיע להכין קבוצה ראשונה להתפרצות. ה'ברן' הוצב לחיפוי צפונה. היו עוד עשרים רובים ומספר סטנים. היה עוד ארגז תחמושת אנגלית, אבל מלא חול וקשה לשימוש. קבוצת המגל"ד שפרצה ראשונה, כחיפוי קדמי, כנראה נהרגה כולה. לא ראינו אותם יותר. הקבוצה השנייה, בפקודת אברהם, נכשלה בניסיון זה. אז החליט אברהם להיכנע. בזמן שהותנו ב'בית הערבי' היו עוד מספר נפגעים ניכר.

"קיבלתי מאברהם את הפקודה להודיע ל'בית הערבי' כי אנחנו נכנעים, הנפנו דגלים לבנים. המצרים לא קיבלו את הכניעה והמשיכו באש. נתתי הוראה להמשיך באש. כשאברהם ראה שהאנשים נשמדים, ללא אפשרות התגוננות, הוא החליט שוב להיכנע. הוא פקד להפסיק את האש, והוא עצמו עלה על עמדת הסנדלרייה והניף את הדגל [הלבן]. הוא קיבל כדור בכתף ולמרות זאת הלך עם האלחוטאית [מירה בן-ארי] מול המצרים. על פציעתו וירידתו סיפרו לי מיד אחרי הפסקת הקרב. אחר כך ראיתיו כמאה מטר מקו המצרים, נקוב כדורים, וגם את האלחוטאית ... אחרי נפילתו של אברהם נפסקה האש לאט. נתתי פקודה להשמיד את הנשק והפקודה בוצעה לרוב. אחרי זה יצאנו מול המצרים. כשנכנענו, הפעולה המצרית הראשונה הייתה ביזה ושוד שלנו. הקצינים המצריים ריסנו באש את חייליהם והשתלטו עליהם. דרשנו מיד טיפול רפואי לפצועים. המצרים אפשרו את איסוף הפצועים ואת הבאת הרופא שלנו אליהם, עד להבאת הרופאים שלהם. למקום הגיעו גם ערביי הסביבה של מג'דל וחמאמה".